נו בחיאתק…

מהתקיעות שקורות כל 10 דקות בערך בפיירפוקס 3.

לא יודע אם זה רק אצלי, אבל הוא פשוט נתקע לכמה שניות, אגב טעינה רצופה ברקע (כמובן שמד ניצול המשאבים על 100 אחוז). או שזו בעיה עמוקה של הלפטופ המעפן הזה של דל, או שפשוט אי אפשר לסמוך על ניהול הזיכרון בווינדוס (מייקרוסופט זורקים באופן קבוע על התחום הזה).

בנתיים אני נותן את הספק למוזילה, אחרי שכל העולם מרייר על ה"קלילות" של הגרסה החדשה.

פתרון אפשרי - מחיקה מוחלטת של כל שריד לפיירפוקס והתקנה מחדש. רק שאין לי מושג איך לגבות את עשרות הלוגינים שהוא זוכר אוטומטית.

הקשקשת הבלתי נגמרת סביב טוויטר והפסאודו אקוסיסטם שהתפתחה על גביו כבר חצתה מזמן את גבול הרעש הסביר. סבבה, על הכיפאק להתלהב מקונספטים חדשים ולהתנסות איתם, זה חלק מתרבות הרשת וכדאי להיות פוזיטיבי בגדול. אלא שעם טוויטר, ההצדקה לשימוש בו מעבר לכלי באזז נוסף לקהילת צווחני הרשת, לא ממש הפציעה בצורה נהירה.

זה לא שאין מה לעשות עם טוויטר, אבל כמה זה באמת שווה את המאמץ וההתמסרות הבלתי נלאים שמופנים כלפיו - לא הצלחתי להבין מעולם (אני דווקא כן חושב לעשות כמה דברים עם פאונס, אבל זה לפוסט אחר).

אז מי אם לא לורן הפטיש שם את הדברים על השולחן, בניסוח מדוייק ותמציתי: זה פשוט הכלי הכי קל והכי מהיר לצומי ושופוני.

היום כשהלכתי לסידורי יום שישי פתאום ראיתי מישהי שנראתה לי ממש מוכרת. לא הצלחתי לזכור מאיפה, אבל היו איזה כמה שניות של בהייה משותפת.

רק אחר כך בבית נזכרתי שפגשתי אותה פעם באיזה ארוע של ה"סצנה" (כן, זה מרכאות של זלזול) ודווקא היה איזה וייב שם, רק שמכל ההמולה וספורי הסבתא הטיפוסיים לא נוצר מצב.

בעסה, בגלל יריד האוכל הזה של דיזנגוף סנטר, הייתי מרוכז בלחשוב על איזה אורז פרסי כדאי לקנות, במקום לעצור שניה, לאמץ קצת את השכל ואולי להזכר.

ואללה, מסתבר. האמת שבכלל לא תכננתי להתחיל בלוג בעברית, אבל נראה לי לגמרי לא מתאים לנהל דו שיח עם הקירות פעמיים בשבוע ולחשוב שזה באמת שווה את הזמן.

אז נראה, תכלס אין לי יומרות יותר מדי גדולות. במידה ואני אצליח להתגבר על העצלנות הטבעית והתרוצים הזמינים של "לא היה לי זמן/כח", אני מקווה שיצא מזה משהו נורמלי. בנתיים אין שום קונספט או כוון עריכתי. זורמים יעני.

בטח אני אנסה לכתוב קצת על התחומים שמעניינים אותי ואני עוסק בהם (מוסיקה דיגיטלית, אינטרנט) ונראה לי שגם יצוצו פה ושם כל מיני פוסטים רגעיים על חוויות כאלה ואחרות. רגע, הנה נראה לי כבר שיש אחת כזאת לפוסט הבא.