נו בחיאתק…

ראיתי את זה היום בבוקר אצל ארינגטון.

אחד החזקים. תסריט וביצוע גאוניים.

בעיקר למציצנות וחיטוט בחייהם של אנשים אחרים.

ואו, ממש תגלית. בסדר, חשבתי לפחות להוריד את זה למשפט אחד.

השאר זה אימיילים וקצת תמונות ווידאו.

אה, וגם קצת לצרכי מרקטינג נפשעים, אבל זה באמת לא בווליום משמעותי.

הקשקשת הבלתי נגמרת סביב טוויטר והפסאודו אקוסיסטם שהתפתחה על גביו כבר חצתה מזמן את גבול הרעש הסביר. סבבה, על הכיפאק להתלהב מקונספטים חדשים ולהתנסות איתם, זה חלק מתרבות הרשת וכדאי להיות פוזיטיבי בגדול. אלא שעם טוויטר, ההצדקה לשימוש בו מעבר לכלי באזז נוסף לקהילת צווחני הרשת, לא ממש הפציעה בצורה נהירה.

זה לא שאין מה לעשות עם טוויטר, אבל כמה זה באמת שווה את המאמץ וההתמסרות הבלתי נלאים שמופנים כלפיו - לא הצלחתי להבין מעולם (אני דווקא כן חושב לעשות כמה דברים עם פאונס, אבל זה לפוסט אחר).

אז מי אם לא לורן הפטיש שם את הדברים על השולחן, בניסוח מדוייק ותמציתי: זה פשוט הכלי הכי קל והכי מהיר לצומי ושופוני.